מטאורים

אלחנן לא זז ממני. "לא יכול בלעדייך," הוא חוזר ואומר, ואני נרעשת מכובד המילים ומהעול שחבוי בהן.
אלחנן קלע זר של חרציות צהובות והניח אותו על ראשי כמו בטקס הכתרה, קושר אותנו בברית סודית מול האדמה והשמיים וירושלים והטבע כולו.
"בשנה האחרונה עמדתי לפקוע מרוב החסר והגעגוע. לילה־לילה הייתי יושב וכותב וקם ושותה וחולם אותך."
"גם אני לא חוזרת ריקה," חיפשתי את המילים. "שנה שלמה חייתי אמנות בעוצמות שלא הכרתי, על יד יוצרים עם תשוקה ושליטה מופלאה בסודות הציור." עצרתי לנשום. "ויש עוד מטען, שאין יקר לי ממנו." קמתי ונעמדתי מולו, עיניי מול עיניו – "בעוד שבעה חודשים אלד. ילד בשר ודם."
אלחנן הביט בי, מבועת.


מפגש בווינה בין שלושה מטאורים בשמי האומנות, מדליק פרץ של תשוקה, קנאה, ודחף יצירתי בלתי מרוסן.
שלוש צלעות המשולש – איזאבל, שאול והמאסטרו מקס אלברכט – נקשרים בעבותות אלו לאלו. נולדות יצירות גדולות ונובט ילד. איזאבל שבה לירושלים, נושאת ברחמה ילד שאינה יודעת מי אביו. היא חוזרת אל אהבתה הישנה, המשורר אלחנן, שמאמץ את הילד כשלו.
מטאורים הוא רומן סוחף ורחב יריעה, הכתוב בכוח סיפורי יוצא דופן. הוא מלווה את איזאבל, איתמר בנה ושלושת הגברים בחייה על פני כשלושים שנה, ופורש את נתיבי המסע שלהם, המתחככים זה בזה במהלך השנים. האמנות בספר איננה רק רקע, אלא הלב הפועם של הסיפור: ציור, שירה, מוזיקה וקולנוע נעשים למראות שדרכן חותרות הדמויות להבין את הטבע, את עצמן ואת שאר בני האדם.

רותי חן־ליסי היא סופרת, אדריכלית ואמנית. ילידת קיבוץ, גדלה בקריות, למדה ארכיטקטורה בטכניון בחיפה, חיה ויוצרת באזור ירושלים. מטאורים הוא ספרה השני.