העבריות כואבת

עלילת הספר העבריות כואבת מציגה אירועים וחומרים היסטוריים אמיתיים לצד מצבים מומצאים־בדיוניים. היא מתמקדת בדמותו הטרגית של הרקדן החידתי ברוך אגדתי. ולצדו דמויות משניות – סופרים, משוררים, ציריים, אספני אמנות, מבקרי אמנות ומוזיקה, שחקני ובמאי תיאטרון – שחיו ויצרו בתל אביב בשנות ה־20 וה־30 של המאה שעברה. כולם עסקו בחיפוש אחר מרכיבים של עבריוּת בתחומי התרבות השונים. העבריוּת נתפסה כתופעה המביאה לתמורה חילונית בתפיסה המסורתית של ה"יהדוּת" בתפוצות. זו נחשבה רחוקה הן פיזית, הן אינטלקטואלית, מייחודה של התרבות העברית המודרנית הנוצרת בארץ ישראל ובמיוחד בתל אביב.
הקרבה המקצועית והאישית של הדמויות מאפיינת טרגיוּת. היא משקפת את אכזבתם מהיחס שזכו לו מידי פוליטיקאים ומעמיתים למקצוע. תוכן השיחות שהם מנהלים בדיוניהן מבוסס על זיכרונות שכתבו ועל התבוננות חודרת ברישומים ובציורים בני התקופה תוך ניתוחם הצורני והאיקונוגרפי.
שתי גישות קוטביות מאפיינות את התקופה: מחד גיסא אינדיבידואליזם בורגני ומאידך גיסא קולקטיביזם. חלוצי. אגדתי, ממוביליה של הראשונה, מייצג את מאבק הדמויות היוצרות לשימוּר ההיבט האינדיבידואלי ביצירותיהם וכמו כן את כישלונם, בכניעתם לגישה השנייה שהייתה למקובלת ונחשבה "נכונה".

זהו ספר פרוזה שני של אליק מישורי, היסטוריון אמנות, מבקר וחוקר מקורות האמנות הישראלית וזיקתה למסורת היהודית ולמחשבה הציונית. בין ספריו: לפסל אומה בוריס שץ פוגש את מחמוד מוח'תאר (רסלינג, 2024); מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" : אמנות ישראלית 1988-1948 (רעננה : למדא – ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2019); Secularizing the Sacred: Aspects of Israeli Visual Culture (Brill, 2018)


על העטיפה: תצלום של אברהם סוסקין (1925).