ייעודו של דן- המסע הגלקטי

"אני יודעת מי אתה", היא היסתה אותי בידה, "האהבה שלי אליך מתה".

"רק אתמול אמרת לי שאת אוהבת אותי", לחשתי בקול שבור, "את לא באמת מתכוונת לזה".

היא שלחה אליי מבט יוקד משנאה, וזה צרב את פניי כמו כווייה. "אני לא אוהבת אותך. מעולם גם לא אהבתי, והפגיעה שפגעת בשיינרין, הנזק שנגרם לה. לנו. הוא בלתי הפיך".

"איזה נזק גרמתי ומי זו לעזאזל שיינרין?" צעקתי בתסכול.

הלב שלי הלם בפראות, המילים שלה הצליפו על עורי. בתנועה פתאומית ומהירה היא ניתרה ממקומה וניצבה מולי בשפתיים חשוקות והביטה בי באותו מבט, מבעית עד מוות. כאילו השטן שכן בתוכה. גופה נדרך בריכוז מבהיל, כמו לביאה שמזהה את טרפה ועומדת לזנק לעברו.

ניסיתי להניע את רגליי, אך עמדתי מאובן, לכוד במבט הפראי שנעצה בי.

ואז רומי הסתערה עליי בכל כוחה.